פרויקט "קהילה זוכרת 2016"
זו השנה השלישית בה אני משתתפת בפרויקט יחודי של יד לבנים בשיתוף עם עירית כפר סבא "קהילה זוכרת". במהלך הפרויקט נפגש האמן עם משפחה שכולה, שומע את הסיפור של החייל\ת מהמשפחה, נחשף לתמונות הילדות ובהשראת המפגשים והסיפורים מכין יצירה. כמנהג הפרויקט היצירה מוצגת בתערוכה משותפת בערב מסכם ובסופה מוענקת למשפחה.
לדפוק כל שנה בדלת של משפחה שכולה הינה חוויה כואבת וגם מפחידה. כואבת, כי נדמה לי שאני פותחת פצע נורא, שאולי הגליד עם השנים. מפחיד, כי כל פעם מחדש אני מתמודדת ומתעמתת עם הפחד הכי גדול שאם יכולה לדמיין, פחד שגורם להרבה אנשים להשאר מחוץ לדלת.
השנה הכרתי את משפחת גרנות, משפחה מקסימה ששכלה את בנה דרור ז''ל בנסיבות טראגיות ובלתי צפויות לפני 13 שנים.
כבר לאחר הפגישה הראשונה הרגשתי שפגשתי משפחה מיוחדת. במקום לצאת מהפגישה עצובה ומדוכדכת כמו בשנים הקודמות, הרגשתי ששאבתי מחנה ודוב כוחות. כוח ההתמודדות שלהם והנכונות להמשיך לחיות כבר מהימים הראשונים של האבל הדהימו אותי בצורה בלתי רגילה.
בפגישה השניה קבעתי עם חנה ודוב להגיע לגינה שהם הקימו לזכר בנם. אותה גינה שהוא שיחק בה בילדותו. חנה פגשה אותי נרגשת עם מגש תה, עוגה ופירות. עברו שעתיים בשיחות קשורות ולא קשורות לנושא בלי ששמנו לב. כמה תמונות ואיורים שיצאו מהמפגש:
התחלתי לעבוד על היצירה עצמה. פעם אחר פעם עברתי על הרשומים שלי, על התמונות של דרור ז"ל, על החומר הרב שחנה שלחה,
על אתר ההנצחה של דרור שהמשפחה הקימה לזכרו. התחלתי לצייר ולחשוב באותו הזמן. תחילה נולדו קומפוזיציות מגושמות, מין אוסף של חפצים ותכונות. שלוש - מספר המזל שלו, חצי ביצת דינוזאור מהגינה, כדורגל בתוך הביצה כי הוא אהד כדורגל, כל האובייקטים עומדים על לוח שחמט כי הוא ארגן "בית ספר לשחמט" עבור ההורים שלו כשהיה ילד. מכתב ברקע וציפור, כו הוא כתב המון, ידע לכתוב יפה והביע את עצמו בכתב פעמים רבות.
בין סקיצה לסקיצה עברו מספר ימים ולעתים שבועות. בגרסה השניה עידנתי את הצבעים ואת הכתב עשיתי בעפרון, רגיש יותר. אך עדיין היה מגושם ולא ממוקד מספיק. מה הכי חשוב לי להגיד מהאוסף הזה? ולמה ה-3 כל כך גדול, הרי זה לא הדבר המרכזי....
ואז הגיעה הברקה ראשונה - מה שהכי מעניין אותי בעבודה הזאת זה בעצם המכתב והאור שבוקע ממנו. נוצרה גרסה נוספת: הביצה והכדורגל ירדו לגמרי, הספרה 3 קיבלה מקום של כבוד כחותמת על המכתב, את המילים והמשפטים בחרתי בקפידה מהמכתבים של דרור. המילים התחילו כברורות ונתפוגגו כשהתרחקו מהמעטפה, כמו גם האור שבקע ממנו. . וכשהכל היה כמעט מוכן - עוד רעיון - להדגיש חלק מהמשפטים כדי לתת להם משמעות נצחית יותר.
עברו עוד מספר ימים בהסתכלות על הסקיצה ומחשבות. הצבעים כבר טובים, הרעיון של המשפטים שיוצאים מהמכתב גם. אבל הציפור נראתה לי פתאום מיותרת, מושכת את העין יותר מדי מהמרכז, וגם שאריות לוח השחמט הפריעו לי. וגם האור שיוצא מהמכתב יוצר קוים ברורים מדי, עם שני פסים כחולים גסים ביניהם שגם דומים מדי בצורתם אחד לשני. אז נוצרה עוד גרסה שהיא בסופו של דבר גם הפכה ליצירה עצמה
המשפטים הסתדרו בסדר מדויק על העבודה לפי חשיבותם, הנזילות של המים נהיו מדויקות וחזקות כפי שרציתי. במקום לוח השחמט הופיעו מכתבים נוספים כערמה שמופיעה מהחושך.
ועוד הפתעה שלא ציפיתי לה בכלל - כתב היד שלי, לפי חנה, נראה בדיוק כמו של דרור עצמו. את זה לא תכננתי.
לסיכום - עברתי חוויה מדהימה במהלכה הכרתי משפחה מיוחדת מאוד.
וגם זכיתי בשפע פרגון מחנה ומכל המשפחה
